בעקבות התרחבות פעילות הטכניון במיקומה ההיסטורי, ייעדה הקרן הקיימת לישראל (קק"ל), שטחים נרחבים באזור טירת כרמל להקמת קרית הטכניון.
בתמונה: בניין הטכניון הישן בחיפה. כיום משמש כמוזיאון המדעטק.
בנובמבר 1950, כתב מנהל המחלקה לתכנון ולפיתוח במשרד השיכון כי תכנונה של "טירה הקיימת והחדשה" מתעכב בגלל שהשטח בגוש 10687 ו 10726 מיועד להקמת "הטכניון העברי".
עוד מבקש מנהל המחלקה "לשוב ולדון בדבר הגושים ולהעמידם בהקדם לרשותנו…"
בתמונה: גוש 10726 בימינו משמש כאזור התעשיה של טירת כרמל
הטכניון העברי בחיפה, אשר קיבל את השטח המדובר מקק"ל, שגודלו כ- 1200 דונם, הכין תכנית פיתוח ל"טירת הטכניון", במטרה להציגה בכנס היסוד של ה"הקורטוריון" (חבר הנאמנים) של הטכניון אשר התכנס בחיפה ב 20/04/1952.
התכנית, למעט שמה- "טירת הטכניון", מתעלמת לחלוטין מהמועצה המקומית טירת הכרמל והמעברות המתקיימות בסמוך לשטח המתוכנן.
מתוך תכנית הפיתוח "טירת הטכניון":
"אדמת הטכניון החדשה נמצאת כ- 10 ק"מ מדרום למקומו הנוכחי. השטח, המשתרע בין דרך חיפה-תל אביב לבין מורדות הר הכרמל, גדלו כ- 1200 דונם. מהם כשני שלישים אדמת מישור בגובה 20 מטר מעל לפני הים. בגבול המזרחי מתרוממת אדמת גבעות כדי 150 מטר מעל לפני הים.
מבחינה ארגונית, נקבעה תכנית הפתוח הכללית על ידי תכונותיה הטבעיות והאחרות- של הקרקע. חדרי ההרצאות הראשיים צופים לצד צפון, תוך הקטנת קרינת השמש הישירה עד למינימום והבטחת תנאי אור יום אופטימליים וגלויים לרוחות הצפוניות-מערביות השכיחות במקום. באדמת המישור נמצאים המכונים, חדרי ההרצאות, המעבדות, משרדי ההנהלה והאדמיניסטרציה, הספריה המרכזית ומעונות הסטודנטים.
חלקו התחתון, השטוח, של הואדי נועד עבור מתקני הספורט, ומשטח הגבעה- העתידה להתקשר, באמצעות דרך חדשה, לשכונות הקיימות על ההר- נועד עבור מעונות עובדי המוסד.
הכניסה לאדמות הטכניון היא באמצעות דרך זו, המסתעפת מדרך חיפה-תל אביב, לכיכר הכניסה, שלידה נמצאים בנייני המשרדים והאולם הראשי. מעבר לכיכר מובילה דרך היקפית, בצירוף מערכת דרכי גישה, אל הבניינים, באופן שהמשטח המרכזי נשאר חופשי מתנועת כלי רכב.
לאורך הגבול הצפוני, נועדה רצועת אדמה עבור שטחי הניסויים. רצועה זו, שטח התערוכות בגבול המערבי ורצועת הירק בגבול הדרומי מהווים יחד "חגורת ירק" המקיפה את אדמות טירת הטכניון.
בקביעת מיקומם של מעונות הסטודנטים היוותה נוחיות הקשר עם מקומות הלימוד והעבודה שיקול עיקרי. מתקני הספורט, מועדון הסטודנטים, בריכת השיחה והספריה המרכזית הסמוכה למקום מהווים גוש מיוחד, שעבורו משמשת הכניסה המשנית. מקום המעבדה לאינג'ניריות אוירונוטית נקבע נפרד מבנייני המעבדות האחרות, לפי שיקולים מיוחדים."
במקביל לכתיבת התכנית וטרם הצגתה לחבר הנאמנים של הטכניון, פתחה הנהלת הטכניון בקמפיין תקשורתי נרחב המציג את הכוונה להעביר את הטכניון מהמבנה הצפוף בשכונת הדר בחיפה אל קרית טכניון חדשה אשר תבנה בסמוך לטירת כרמל.
בעיתון "חרות" מיום 24/05/1951 דווח על מסיבת עיתונאים שערכה הנהלת הטכניון ובה בישרה לציבור על מעבר הדרגתי מתוכנן של הטכניון מהדר לטירה.
"... רב אלוף דורי מסר כי הטכניון נאלץ לעזוב את שטח הדר הכרמל, כי אפשרויות ההתפשטות בהדר הכרמל הן מוגבלות ןגם מפריעות לתכניות העיריה. במשך השנים הקרובות יעבור הטכניון באופן הדרגתי מחיפה לסביבות הכפר טירה. במקום זה הקציבה הקרן הקיימת שטחים נרחבים להקמת בנייני הטכניון ובמקום זה תוקם עיר הטכניון."
("הכפר טירה" הוא שמו של אזור הכפר הערבי הנטוש בו התאכלסו כ- 700 משפחות יהודיות לאחר המלחמה, בניגוד לאזור המעברות ולאזור השיכונים החדשים שקמו עם הזמן - הערה שלי- א.ל)
ב 04/09/1951 פרסם העיתון "חרות" כתבה נוספת בשם "החלום- עיר הטכניון", בה נכתב, בין היתר,
"...קושי אחר המפריע להתפתחות הטכניון הוא המחסור בבניינים חדשים ובשטח קרקע גדול יותר מזה העומד כיום לרשותו…. התכנית היא לצאת תוך השנים הקרובות אל "עיר הטכניון" שתוקם למרגלות הכרמל ליד הכפר טירה. במקום זה יוקמו בניינים חדשים להנדסה חשמלית, כימית, אוירונאוטית וכו'..."
אך לא כולם אהבו את הרעיון של הקמת קרית הטכניון החדשה בסמוך לכפר טירה.
בתאריך 08/04/1952 פרסם עיתון הארץ במדור "מכתבים למערכת" מכתב שהתקבל מהקורא יקותיאל בהרב מחיפה, המתלונן על התכנית הנרקמת להעברת הטכניון למקום המתוכנן.
יקותיאל בהרב לא היה סתם קורא אלא ממקימי ומנהלי חברת החשמל וחבר באותה העת גם בוועדה המחוזית לתכנון ובניה ואף שימש כיו"ר הוועדה המייעצת עד פברואר 1966.
בהרב טען שאתר טירה לא מתאים להקמת קמפוס אקדמי גדול, שכן הוא רחוק כ-15 ק"מ ממרכז העיר, "במקום נידח ומוסתר בו תושבי חיפה לא יראוהו יותר יום יום בלכתם ובבואם". תחת זאת, בהרב הציע להקים את קריית הטכניון בשטח הררי מיוער מזרחית לשכונת נווה שאנן.
לאחר שהוועדה המחוזית אישרה להקים את הקמפוס החדש בטירה, בניגוד לדעתו, פעל בהרב לשכנע את מכרו, ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שנחשב בעת ההיא לכל יכול, בעת שהתארח במלון "גלי כנרת" בטבריה. בעקבות שיחתו עם בהרב, כאשר בן-גוריון ביקר בחיפה ביולי 1952, הוא סייר בשני המקומות שמיועדים להקמת הטכניון וחיווה דעתו, שאזור נווה שאנן הוא המקום המתאים ביותר. כך נפתחה הדרך להקמת הטכניון במקום שבהרב רצה להקימו. (על פי ויקיפדיה, המצטטת מתוך ספרו של קרל אלפרט . הטכניון, הטכניון, 1982, עמ' 260-258)
ואכן, בישיבה מס' 10 של ועדת הבינוי של הטכניון מתאריך 29/10/1952 מעדכן נשיא הטכניון רב אלוף יעקב דורי את חברי הועדה "רעיונו של ראש הממשלה בדבר הקמת הטכניון כל הכרמל. למטרה זו הוצע ע"י ראש מינהל התכנון היעד הממשלתי ליד נוה שאנן… הועדה מצאה את השטח כמתאים והמליצה בפני הועד המנהל לאשרו."
ב - 23/02/1953 העבירה הנהלת הטכניון לשרת העבודה-גולדה מאירסון (מאיר) דוח על הפעולות שבוצעו
לקראת קבלת השטח המיועד על הכרמל.
ב 23/04/1953 החליט חבר הנאמנים של הטכניון "...
להביע את תודתו והערכתו לממשלת ישראל ובמיוחד לראש הממשלה על השטח הנרחב ומרחיב העיניים שבמדרון הכרמל בתחומי הפרק הלאומי, אשר העמידה לרשות הטכניון.
לאשר את החלטת הועד המנהל להקים את קרית הטכניון בשטח זה במקום השטח שליד טירה…"
בתאריך 11/05/1953 , בעקבות טקס הנחת אבן פינה, פרסם עיתון הצופה כתבה העוסקת בהקמת עיר הטכניון על הכרמל, תוך פרוט היתרונות הרבים הגלומים במיקום המוצע, מבלי להזכיר את התכנון המקורי לפיו היתה אמורה לקום "טירת הטכניון" בטירת הכרמל.
ובזאת נגנזה ההזדמנות ההיסטורית של טירת כרמל להיות "עיר טכניון".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה